הקדמה
לפני שנתחיל צריך לתת הקדמה אנחנו עשוים מחומר מוגבל בקושי יכולים לזכור בקושי יכולים לראות עד טווח מסוים, אנחנו מנסים להגדיר משהו שאין סופי, ברור שאין ביכולתנו (דוגמה פשוטה ואפילו לא מתקרבת כי זה עוד חומר דמיינו לרגע עמוד אינסופי זה בלתי אפשרי) כל שכן המצוי העליון שהוא מעבר להגדרה, מעבר לזמן, לחומר ולמילים אנחנו פשוט מנסים לתאר אין סוף בכלים של סופיים, זה ברור שאין לנו השגה בו כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף ואיסור חמור אפילו לנסות לפשט אותו, אבל מהמקום שלנו כבני אדם המקסימום שאנחנו יכולים להגיע זה ל״אור אין סופי״ ״רצון״ ״שכל מובדל״
האיזון שבין אינסוף לגבול
התורה מגלה לנו כי הבריאה כולה נבנתה על עקרון האיזון וההקבלה: "זה לעומת זה עשה האלוהים". בכל כוח של קדושה – נברא כנגדו כוח של הסתר, כדי לאפשר בחירה חופשית, מאבק פנימי וצמיחה רוחנית. עיקרון זה מתבטא במיוחד דרך שני שמותיו המרכזיים של הקב"ה: שם הוי'ה ושם אלוהים.
שם הוי'ה – חסד, אין־סופיות, מעבר לטבע
שם זה מורכב מהאותיות היה, הווה, ויהיה – והוא מבטא את הנצחיות, את הקיום שמעל הזמן, ואת מקור החסד האין־סופי. זהו השם המהותי והעליון של הקב"ה, כפי שנאמר:
"זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור" (שמות ג', ט"ו)
שם אלוהים – גבול, צמצום, הטבע
שם אלוהים מייצג את מידת הגבורה, הדין והצמצום. הוא מאפשר לעולם להתקיים בגבולות ובחוקים. על פי בעל התניא (פרק ד'): “שם אלוהים הוא לשון הסתָּרָה וכיסוי, שהוא כינוי להתלבשות האור והחיות של שם הוי"ה בכלים של מידת הגבורה… כדי שלא יתגלה האור במידה שאין העולם יכול לסובלה”.
ובאופן פלאי – "אלוהים" = 86 בגימטריה, וזהו בדיוק המספר של המילה "הטבע" – רמז לכך שהטבע הוא לבוש להסתרת שם הוי'ה, ומתוך ההסתר – מתגלה האלוקות למי שמתבונן.
שמש ומגן – גילוי וכיסוי
על פי תהלים פ"ד, י"ב: "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" חז"ל מפרשים כי "שמש" מסמלת את שם הוי"ה, שמאיר באור גדול, ו"מגן" הוא שם אלוהים – המסתיר את האור, כדי שהעולם יוכל לקבלו במידה הראויה.
הרמב"ן על "בראשית ברא אלוהים"
הרמב"ן בפירושו לתורה (בראשית א', א') כותב ששם "אלוהים" מציין כי העולם נברא במידת הדין, כלומר בגבול, סדר וחוקיות – וזהו הבסיס לקיומו המתמשך של העולם: "ברא את העולם במידת הדין – ואם לא כן, לא יוכל להתקיים."
האר"י – הצמצום כהכנה לבריאה
על פי תורת האר"י הקדוש, כדי שהעולם יוכל להיברא, היה צורך בצמצום של האור האין־סופי של ה'. זה ממש משתלב עם רעיון שם אלוהים כ"מגן" שמכסה את ה"שמש", כלומר שם הוי"ה. ללא כיסוי זה – לא היה מקום לעולם.
הרב קוק – הטבע כלבוש לאמונה
"הטבע איננו סתירה לאמונה, אלא הוא צורה חיצונית שלה. החכמה היא לדעת לחדור דרך הטבע – אל הנסתר שמאחוריו."
הטבע, בגבולותיו ובחוקיו, הוא למעשה מסכה שאליה מתלבשת ההשגחה והאמונה. ככל שמתעמקים במורכבות העולם – מתגלה חכמתו של הבורא.
גימטריה – הטבע = אלוהים
מעניין לציין:
-
אלוהים (א + ל + ה + י + ם) = 1+30+5+10+40 = 86
-
הטבע (ה + ט + ב + ע) = 5+9+2+70 = 86
אותה גימטריה בדיוק – ללמדך שהטבע עצמו הוא התגלות סמויה של האלוקות, בצמצום ובהסתר.
סיכום: האיזון שבין אין־סוף לגבול
הקב"ה ברא את העולם תוך שילוב של שתי מידות:
-
הוי'ה – אור אין־סופי, חסד, נשמה, גילוי.
-
אלוהים – גבול, טבע, גוף, הסתר.
וכפי שכותב דוד המלך: "שמש ומגן ה' אלוהים" – השמש מסמלת את האור, והמגן את המסך – וכך יחד, נוצר עולם מאוזן המשלב נשגב ומוחשי, מדע ואמונה, אין־סוף וגבול.
