התנינים הגדולים והדינוזוארים — בתורה ובמדע

כבר בפסוק מפורש בבראשית א', פסוק כ"א, נכתב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים "

מדרשים מזהים אותם עם בריות מבהילות ועצומות — וזה מתאים מאוד לדמותם של מה שמכונה היום דינוזוארים ימיים. התאמה מופלאה – הדינוזוארים ותנינים המדע המודרני מתאר את התנינים כיום כבין בעלי החיים הדומים ביותר לדינוזוארים, הן במראה החיצוני והן במבנה הגולגולת, השיניים, מערכת השרירים, וההליכה על ארבע גפיים. יש אף מחקרים שמראים שהתנינים חלקו מוצא משותף עם הדינוזוארים (במיוחד עם קבוצת הארכוזאורים – Archosaurs). למעשה, ככל הנראה התנינים הקיימים כיום הם שארית קטנה ממשפחה עתיקה וענקית של בריות – שחלקן, כמו הדינוזוארים, נכחדו. יש גם חוקרים שטוענים שהתנינים הקיימים עברו מעט מאוד שינויים אבולוציוניים – תופעה שמכונה "מאובן חי" – וייתכן שהם קרובים למדי לצורתם המקורית.

מתי נבראו? ביום העופות, לא ביום החיות

שימו לב להבדל מעניין — הדינוזוארים לא נבראו ביום השישי (כמו החיות והבהמות), אלא ביום החמישי — יחד עם הדגים והעופות:

"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ…" (בראשית א', כ') והתנינים נזכרים מיד לאחר מכן. מעניין הוא, שהמדע גילה שהקשר הגנטי הקרוב ביותר לדינוזוארים אינו יונקים — אלא דווקא עופות. דהיינו, מבין כל בעלי החיים הקיימים כיום, עופות הם הקרובים ביותר גנטית לדינוזוארים. יש אף חוקרים שמסווגים את העופות כסוג של דינוזוארים. מכאן, שיש התאמה מופלאה בין סדר הבריאה בתורה לבין ממצאי המדע, דווקא במקום הזה.

ומה קרה להם? נעלמו – ולא נזכרו בתיבת נח

בתיאור הבריאה, מוזכרים התנינים הגדולים. אבל כשנוח מצוּוה להכניס את החיות לתיבה — מוזכרים הבהמות, החיות, העופות, הרמש — אך לא מוזכרים התנינים כלל. ייתכן מאוד שהתנינים הגדולים – כלומר הדינוזוארים – לא שרדו את המבול.
הרי לפי התורה, נבקעו "כל מעיינות תהום רבה" (בראשית ז', י"א), התפרצו מים רותחים, לווו באירועים סוערים של אש, הרי געש, וסופות – תרחיש קטלני לבריות ענק.

אחרי שברור לנו שגם מבחינה מדעית וגם מבחינת התורה הם היו קיימים

נשאר לפטור רק את פער הזמן. לאיזה תקופה היו שייכים לפי המדע? לפני 66 מיליון שנה עד 100 מיליון לפי התנ"ך? גג עד המבול, זה בערך … שנה.
איך פותרים את הפער?

נתחיל – איך בכלל עושים בדיקות תיארוך? בדיקות תיארוך רלוונטיות לדינוזאורים

1. תיארוך רדיומטרי (Radioisotopic Dating) זהו הסוג המרכזי לתיארוך דינוזאורים, בעיקר תיארוך הסלעים בהם הם נמצאו.

א. אורניום-עופרת (Uranium–Lead)

משמש לתיארוך סלעים בני מיליוני עד מיליארדי שנים. אורניום מתפרק לעופרת בקצב ידוע.נמצא בשכבות געשיות שמעל ומתחת לשכבת המאובנים.מסייע "למסגר" את גיל המאובן.
הערה מדעית: תהליך התפרקות זה מניח יציבות מוחלטת בתנאים הסביבתיים – כלומר, שלא חדרו מים חמים, לחץ, קרינה וכו'.
אבל – מחקרים מראים שמים חמים יכולים לשנות את הרכב האיזוטופים ולגרום לתוצאה שגויה. גם בתוך הקהילה המדעית עצמה קיימים מאמרים המדגישים את מגבלות השיטה במצבים של שינוי חום, לחץ או חדירת נוזלים.

ב. אשלגן-ארגון (Potassium–Argon) / ארגון–ארגון

תיארוך של סלעים וולקניים מעל ומתחת למאובנים.משמש לקביעת גיל סלעים בני מיליוני שנים.
שימושי במיוחד בשכבות אפר וולקני (לעיתים רבות מצויות באותן שכבות עם מאובנים).
גם כאן, התיארוך מניח שהגזים לא "ברחו" כתוצאה מחום או לחץ.
תנאים כמו אלה שיכולים להיווצר בהתפרצות געשית או במבול – עלולים לפגוע בדיוק המדידה.

ג. רובידיום-סטרונציום (Rb-Sr)

משמש לתיארוך סלעים עתיקים. פחות נפוץ אך משלים מידע כאשר אין מספיק אורניום או אשלגן.
בדיקה זו רגישה מאוד לשטיפות של מינרלים עם מים – כמו אלה המתוארים במבול.
מים יכולים לשנות את הריכוז היחסי בין רובידיום לסטרונציום, ולגרום לשיבוש בתוצאה.

3. שכבות גיאולוגיות (Stratigraphy)

כל שכבת סלע מייצגת תקופה גיאולוגית. ככל שיורדים – השכבה "זקנה" יותר. מאובן בתוך שכבה מסוימת – קיבל את גילו לפי גיל הסלע. בעיה: לעיתים שכבות נסחפות, מתקפלות או מופיעות בסדר שונה – וזה מעורר שאלות. לדוגמה: תופעת שכבות הפוכות או שכבות שטוחות מדי.קיימים גם פוליסטרטים – עצים מאובנים שחוצים כמה שכבות בבת אחת.
⮕ ראה: Roth, A. (1985); Snelling (2008)

בדיקות פחות רלוונטיות לדינוזאורים

 תיארוך פחמן 14 (Carbon-14 Dating)

רלוונטי רק ליצורים שחיו ב־50,000 השנים האחרונות.הדינוזאורים, לפי המדע, נכחדו לפני 66 מיליון שנה – ולכן בדיקה זו לא אמורה לעבוד עליהם.
אבל! במקרים נדירים נמצאו שיירים רכים שנבדקו בפחמן 14 – מה שמעורר מחלוקת: אם אכן יש בהם C-14 – זה מעורר שאלה על תקפות ההנחה שהתיארוך מדויק למיליוני שנים.המדע המקובל מסביר זאת כזיהום מדגם, אולם חוקרים מסוימים רואים בכך חיזוק לתיארוך צעיר. נכון להיום, רוב המאמרים הרשמיים שוללים אפשרות של C-14 במאובני דינוזאורים, אולם מספר מחקרים עצמיים טוענים אחרת – ומדווחים על תוצאות חריגות.

מקורות למציאות C-14 במאובני דינוזאורים:

• Baumgardner et al., 2003 – ICC Conference

• Anderson et al., 2012 – Dino bones radiocarbon testing
  כמו כן – אם רמת הפחמן האטמוספרי הייתה שונה לפני המבול (פחות קרינה קוסמית, יותר חמצן), אז התיארוך היה נראה כאילו הוא "בן מיליוני שנים", למרות שהוא צעיר.

נעבור לשאלה – איך נכחדו הדינוזאורים?

הגרסה המדעית:לפי המדע המקובל, לפני כ-66 מיליון שנה פגע בכדור הארץ מטאור עצום (באזור מקסיקו של היום). הפגיעה יצרה גל חום עצום, שריפות, רעידות אדמה וענני אבק שכיסו את השמיים.השמש הוסתרה, הצמחים לא צמחו – והדינוזאורים (ורבים מהיצורים) נכחדו. יש להדגיש שזה גם רק בגדר תאוריה דחוקה אצלם ועוד יש להם מלא קשיים ודברים שלא מסתדרים להם עם זה תכיף נציג.

"הסבר גרסה התנכית כמה אפשרויות: אפשרות 1. לפי סיפור המבול התנ"כי" 

הדינוזאורים חיו יחד עם בעלי חיים אחרים לפני המבול."הם חיו באזורים גיאוגרפיים מתאימים לאקלים שלהם. – הדינוזאורים חיו באזורים חמים ולחים, כמו ביצות ואזורים טרופיים – הרחק מאזורי מגורי אדם אזורי ביצות וחום גבוה – הרחק מאזורים מיושבים.ואכן אפשר לראות רוב הממצאים באזורים כמו סין, דרום אמריקה, אפריקה.במבול – "נבקעו כל מעיינות תהום רבה", הרי געש, זרמים אדירים כיסו את האדמה.האזורים של הדינוזאורים נפגעו קשות – ונקברו עמוק בבוץ ובשכבות גיאולוגיות.זה יכול להסביר למה נמצאו מאובנים של דינוזאורים באמצע ריצה או נסיגה – סימן לאסון פתאומי.זה מסביר גם מדוע לפי השכבות – לא נמצאו ביחד עם בני אדם.כי הם היו באזורים גיאוגרפיים שונים, ושם הנזק היה חמור יותר.
בנוסף – הם היו כבדים יותר → שקעו נמוך יותר. (גם דגים וזוחלים – מהמים והמעיינות – שקעו למטה יותר).

סיכום:

תאוריית המבול נותנת מענה פשוט, כולל, ומסביר גם למה: השכבות מסודרות כך.אין מאובנים של בני אדם ליד דינוזאורים.התיארוך יוצא "שגוי". המבול לא רק הרס – הוא סידר את העולם מחדש."גם לפי הגישה המדעית – אין ציפייה למצוא מאובני אדם ודינוזאורים באותן שכבות. לפי תאוריית המבול – הסבר לכך הוא השוני באזורי המחיה ושקיעה שונה בעוצמתה."

רגע – ומה עם מאובנים בשכבות שונות? שאלה מצוינת! הנה איך ניתן ליישב את עניין המאובנים שנמצאו בשכבות שונות ובסדר קבוע, לפי התיאוריה שנכחדו במבול

בעיית הסדר בשכבות לפי המדע: המדע טוען:

• כל שכבה גיאולוגית מייצגת תקופה בת מיליוני שנים. 

• ככל שיורדים, כך הזמן "עתיק" יותר. 

• יצורים שונים מופיעים לפי סדר אבולוציוני קבוע (למשל: דגים → דו-חיים → זוחלים → יונקים). 

הקושי:

• נמצאו לעיתים מאובנים מודרניים בשכבות עתיקות. 

• לעיתים שכבות מקופלות או הפוכות, או עם סדר גיאולוגי לא עקבי. 

• קיימות תופעות של פוליסטרטים – גזעי עצים שעוברים בין כמה שכבות שמתוארכות למיליוני שנים.
  ⮕ ראה: Snelling (2008), Roth (1985)

פתרון בתאוריית המבול:

המבול גרם לשקיעה מהירה וסלקטיבית של יצורים לפי: גודל וצפיפות (יצורים כבדים שקעו קודם). ואיזורים גאוגרפים שונים ניזקו בצורה שונה קשה יותר.מקום מחיה (יצורי מים קודם, אחר כך ביצות ואז יבשה).מהירות תנועה (איטיים שקעו קודם). לכן: מאובנים פשוטים מופיעים בשכבות נמוכות.דינוזוארים בבינוניות.יונקים ובני אדם בשכבות עליונות מאזורי הסכנה, או לא חיו באותם אזורים. זה יוצר סדר עקבי – בלי להזדקק למיליוני שנים.

ולגבי התאריוכים של 

ב. אשלגן-ארגון (Potassium–Argon) / ארגון–ארגון

כיצד זה מסתדר עם המבול? לפי תיאוריית המבול, הייתה פעילות געשית עזה מאוד: "נבקעו כל מעיינות תהום רבה".פעילות זו פלטה כמויות עצומות של אפר וולקני וחום, בדיוק כמו מה שנמדד בבדיקות אשלגן-ארגון.אבל – החום, הלחץ, ושינויים גזיים יכלו "לאפס" את השעון האיזוטופי של אשלגן-40, וכתוצאה מכך לגרום לקריאה "זקנה" של מיליוני שנים, למרות שהסלעים נוצרו במבול. כך ניתן להסביר מדוע שכבות מהמבול נראות כבנות מיליוני שנים – לפי המדידה, אך לא לפי המציאות.

ג. רובידיום-סטרונציום (Rb–Sr)

משמש לתיארוך סלעים עתיקים. פחות נפוץ אך משלים מידע כאשר אין מספיק אורניום או אשלגן.
כיצד זה מסתדר עם המבול?מבול עולמי כלל מים חמים מאוד ועשירים במינרלים – במיוחד סביב אזורים געשיים.מים אלו יכולים לשטוף חלק מהרובידיום או להוסיף סטרונציום,
מה שמשבש את היחס ביניהם – ויוצר תוצאה מזויפת של גיל עתיק.כלומר: המבול עצמו סיפק את התנאים שגורמים לבדיקות להיראות "עתיקות",
למרות שהשכבות נוצרו באירוע אחד מהיר וקטסטרופלי.
מקורות https://www.nature.com/articles/s43247-024-01241-w?utm_source=chatgpt.com

גם לגביעצי פוליסטרטים החוצים כמה שכבות סותרות את ההנחה שכל שכבה נוצרה במיליוני שנים – אלא מצביעות על קבורה מהירה, עקבית, ואחידה."

בנוסף נמצאו ממצאים של ציורים שנעשו על ידי בני אדם במוספוטמיה של יצורים שנראים ממש כמו דינוזאורים, כמובן הממצא אמיתי ומקובל על ידי החוקרים , רק שלגבי אם הם שייכים לדמויות דינוזאורים לזה לא נותנים להשכים ואומרים שזה סתם דרקונים שבני אדם ציירו , אבל תשפטו אתם, את התשובה ברורה לנו למה יעדיפו לא להסכים שזה דינוזאורים שנוצרו על ידי אדם. 

במשך השנים נטען שמצאו:

• עקבות של בני אדם ודינוזוארים יחד (למשל בפאלוקסי, טקסס) – אך מחקרים עדכניים יותר נוטים לראות בכך תופעות טבעיות שדמו לטביעות רגל אדם. כיום נחשב לא אמין מדעית (אך יש חוקרים שממשיכים לטעון לכך – ואינם מסכימים לדחייה הגורפת, מאחר שלטענתם יש אינטרסים לשמור על תיארוך "תקני").

• נמצאו שברי עצמות אדם ליד מאובני דינוזוארים – אך זה מוסבר לעיתים על ידי תזוזות טקטוניות ושיבושי שכבות קרקע.

• דגימות של רקמות רכות שנשמרו בדינוזוארים (כמו ב-2005, ד"ר מארי שווייצר) – שגררו ויכוח רחב: כיצד ייתכן שרקמות רכות נשמרו לכאורה עשרות מיליוני שנים? יש שהציעו שהגילאים המחושבים אינם מדויקים כפי שחושבים.

השוואה בין המדע לתאוריית המבול:

אז מדוע הגישה המדעית המקובלת נמנעת מלקבל את האפשרות הזו, שלכאורה מתיישבת טוב יותר עם הנתונים עצמם?
א. מפני שהמדע המודרני אינו שואף להתאים את מסקנותיו למקרא או למסורת הדתית. הוא פועל מתוך מסגרת מחקרית שמניחה מראש גישה חילונית ולרוב נטולת אמונה.
ב. קבלת האפשרות הזו – לפיה שכבות המאובנים הן תוצאה של מבול עולמי לפני כמה אלפי שנים – תערער את כל מבנה הזמן של האבולוציה, תפריך את ההנחה על מיליוני שנות התפתחות, ותעורר שאלות קשות על תקפותן של שיטות התיארוך הרגילות. מכאן נובע שהוויכוח איננו רק על ממצא זה או אחר, אלא על עצם המסגרת שמכווינה את פירוש הממצאים.

תיאוריה שנייה – ששת ימי הבריאה כתקופות עצומות, והכחדות טבעיות מיד עם הבריאה

כעת נציג תיאוריה נוספת, שגם היא שואפת לשלב את דברי התורה עם הממצאים המדעיים — מבלי לעוות את האמת של אף צד, אלא דווקא להציע מבט חדש שמכיל את שניהם. לפי גישה זו, ששת ימי הבריאה אינם "ימים" במובן הרגיל של ימינו, אלא תקופות מהותיות, כל אחת מהן מייצגת שלב נבדל ועמוק ביצירת העולם. בששת הימים האלו עדיין לא התחיל מימד הזמן הרציף והידוע לנו כיום, שהחל למעשה רק ביום השביעי, עם הפסקת הבריאה והמעבר לעולם הפועל על פי חוקים קבועים של טבע וזמן. הבנה זו מקבלת חיזוק מדברי חז"ל הידועים, אשר אמרו ש"העולם נברא כשהוא במלוא תפארתו", כלומר — לא תינוק מתפתח, אלא אדם "בן עשרים" (ע"פ בראשית רבה ו, ח). גם העצים, לפי המדרש, לא גידלו עלים לאט לאט, אלא “יצאו מלאים פֵּרות” (חולין ס, ע"א). כך גם נברא האור ביום הראשון — לא בהתפשטות איטית, אלא באמירה אחת. ומכאן – ניתן להניח שגם יצורי החיים נבראו בבת־אחת בשלמותם, אך יתכן שחלקם הוכחדו כבר באותו "יום" של בריאתם. כלומר, כל "יום" כזה מייצג עידן עצמאי שבו הופיעו יצורים חדשים, אך גם הוכחדו אחרים. סנכרון מרתק בין סדר הבריאה לבין סדר המאובנים המעניין הוא — שדווקא הסדר שהתורה מציינת בששת ימי הבריאה מתאים להפליא לסדר בו מתגלים המאובנים בשכבות הגיאולוגיות השונות:

• ביום החמישי נבראו הדגים והעופות, ובאופן מפתיע, גם לפי המדע – הדגים הם היצורים הראשונים שהופיעו בכדור הארץ, ולאחריהם הופיעו הזוחלים (שקרובים לתנינים הגדולים של המקרא), ואחריהם העופות. ביום השישי נבראו הבהמות והאדם — וגם כאן, המדע מאשר כי היונקים הופיעו לאחר הדינוזאורים והעופות, ובשלב מאוחר יחסית הופיע האדם. כמו כן, בתיאוריה זו ניתן להבין מדוע חלק מהיצורים שבתורה נבראו ונכחדו מיד – כי הבריאה עצמה הייתה מעין "מעבדה אלוקית" דינמית, שבה צורות רבות נוצרו, חלקן לא הותאמו לעולם העתידי ונעלמו, ואחרות שרדו והמשיכו להתקיים.

מה יתרונה של התיאוריה הזו? תיאוריה זו עונה על קושי מרכזי: אם העולם נברא לפני כ-5,784 שנים בלבד (לפי הספירה העברית), כיצד ייתכן שמתגלה בו ריבוי עצום של שכבות ומאובנים המצביעים, לכאורה, על עידנים ארוכים של חיים? התשובה היא – בתקופת ששת ימי הבריאה הזמן לא זרם כמו שהוא זורם כיום. ה"ימים" היו מצבים או שלבים של יצירה אלוקית אינטנסיבית, שלא כפופים לשעון הזמן שלנו. תהליכים של מיליוני שנים התרחשו באיכות אלוקית של "ברגע", ממש כמו ששתיל יוצא מן האדמה עם פֵּרות בשלים מייד.

תיארוך רדיומטרי ואשליית הזמן במציאות שנבראה "מוכנה" אחת הטענות המרכזיות של המדע כלפי גיל העולם נובעת מהשימוש בשיטות תיארוך שונות, ובראשן – תיארוך רדיומטרי. שיטה זו מבוססת על התפרקות רדיואקטיבית של איזוטופים מסוימים (כגון אורניום-238 שמתפרק לעופרת-206, או פחמן-14 שמתפרק לחנקן-14) — כאשר כל חומר רדיואקטיבי מתפרק בקצב קבוע, שניתן למדוד אותו, ולכן ניתן לחשב כמה זמן עבר מאז ש"נוצר" אותו סלע או מאובן. אך כאן עולה שאלה עמוקה: האם שיטה זו אכן מודדת את "הזמן שעבר" – או שמא היא רק משקפת מצב שנברא כך מלכתחילה? עיקרון ההנחה הראשונית תיארוך רדיומטרי מבוסס על כמה הנחות יסוד: שקצב ההתפרקות תמיד היה קבוע. שלא נוסף או נגרע חומר רדיואקטיבי ממערכת הסלע לאורך כל השנים.שהחומר נוצר בזמן אפס עם כמות ידועה מראש של איזוטופ הורה, וללא תוצרי ההתפרקות (איזוטופ הבת).אלא שעל פי התורה – העולם נברא מוכן, עם גיל "מדומה", כפי שאדם הראשון נברא בגיל 20, וכמו שעץ נברא עם פֵּרות בשלים. אם כך — אין מניעה לטעון שהאדמה עצמה נבראה עם יחס קיים בין איזוטופ האב לאיזוטופ הבת, כלומר: עם חתימת זמן מובנית, כאילו עברו עליה מיליוני שנים — למרות שבפועל היא נבראה כך מראש.

אשליית הזמן והבריאה המיידית זו בדיוק הנקודה הקריטית בתיאוריה שלנו: הזמן אינו מוחלט, אלא תוצאה של מבנה קיים. כאשר הקדוש ברוך הוא ברא את החומר, הוא ברא אותו גם עם תכונות נראות לעין כאילו עברו עליו עידנים. זוהי לא טעות במדידה – אלא פשוט טעות בהנחה: כי המודד מניח שהכול התחיל מנקודת אפס, בזמן אפס, בלי חומר קיים קודם. אבל אם החומר נברא מראש במצב מתקדם, עם "שנת ייצור קדומה", אז מדידות הזמן לא מודדות זמן אמיתי – אלא זמן מדומה על פי פרשנות של הנחות שגויות.

דוגמה פשוטה:
נניח שמישהו בונה מודל תלת־ממדי של דינוזואר בגודל אמיתי, ומניח אותו בתוך שכבת סלע. המדען שימצא אותו בעוד 2,000 שנה עלול לחשוב שזה דינוזואר מלפני עשרות מיליוני שנים – כי הוא יבדוק את שכבת הסלע, את קרני הרדיום, ואת מאפייני העצם — אבל לא ידע שהמודל הזה הונח שם לאחרונה, עם "חתימת זמן מזויפת".

גם בחז"ל – שכבות נוצרות במהירות חז"ל מציינים שהתורה לא עוסקת דווקא בזמן לינארי, אלא בבריאה אלוקית "במימד אחר", ולכן גם מה שנראה לנו כעידנים — נברא מיד: "ולא אמר ויהי ערב ויהי בוקר אלא כנגד סדרי העולם" (בראשית רבה).

גם לפי הפיזיקה המודרנית, זמן ומרחב הם תוצאה של תנאים פיזיקליים – ולא חוק עצמאי. לכן, בזמן הבריאה – שעדיין לא היה בו "זמן נמדד" – ייתכן שכל הבריאה התרכזה בשישה "מצבים קיומיים", שבמהלכם נבראו ונעלמו עולמות שלמים, יצורים, שכבות, ואפילו תהליכי פחמן ואורניום.

סיכום ביניים:

תיארוך רדיומטרי מודד תוצאה של תהליך — אך אינו יכול להוכיח בוודאות מתי התחיל אותו תהליך, ובאיזה מצב החומר נברא. תיאוריה זו מציעה שהחומר נברא מוכן, עם חתימות זמן מלאכותיות (אבל עקביות), בדיוק כמו אדם בן 20 או עץ עם פֵּרות.לפי זה, תיארוך של מיליוני שנים אינו שקר — אלא פשוט מבוסס על הנחות שגויות לגבי נקודת ההתחלה.לכן, אין הכרח לדחות את נתוני המדע — אלא פשוט לפרש אותם אחרת, במסגרת הבנה רחבה יותר של מטרת הבריאה ודרכי הופעתה.

סיכום: מה באמת נאמר כאן? 

בסופו של דבר, הצגנו שלוש אפשרויות תאורטיות שמצליחות להשתלב עם הנתונים המדעיים המקובלים, ויחד עם זאת – מתיישבות היטב גם עם דברי התורה והמקרא. אבל השאלה הגדולה היא: מדוע המדע המודרני מתעלם לחלוטין מאפשרויות כאלו? הסיבה פשוטה: המדע, כפי שהוא בנוי היום, מבצע את חישוביו לפי פרמטרים קבועים, יציבים – כמו זמני התפרקות של איזוטופים או קצב בליית שכבות – בהנחה שהעולם תמיד התנהל בדיוק כפי שהוא היום. אבל אם היה בעולם אסון גלובלי עצום, כמו מבול שפרץ את כל חוקי הטבע הרגילים, או שינויים קיצוניים באטמוספירה, אז ברור שהפרמטרים האלו אינם תקפים. נשאל את המדע: "איך אתה בטוח בחישוביך אם התנאים אז לא היו כמו היום?" והוא ישיב: "תוכיח לי שכן." אלא שהפרדוקס מובהק – גם הם עצמם נשענים על תאוריות שלא הוכחו: למשל, שהדינוזאורים נכחדו כתוצאה ממטאור – בלי שום הוכחה ישירה לכך. או הטענה שבתקופות קדומות היה יותר חמצן באוויר ולכן בעלי החיים היו ענקיים – שוב, תאוריה בלבד.במילים אחרות: כשהתאוריה מתאימה להשקפת עולמם – מקבלים אותה בלי הוכחות. כשאותן גישות מגיעות מהכיוון של התורה – דוחים אותן מראש. למה? כי אם יקבלו את האפשרות שהתנ"ך צדק – זה ינפץ את כל יסודות האבולוציה ותיאוריות הזמן שלהם. זה יכריח אותם להכיר בכך שהעולם נברא, שיש לו תכלית, ושהאדם אינו עוד "מקרה", אלא יציר תבוני של בורא עולם. אבל אנחנו יודעים את האמת – לא מתוך אמונה עיוורת, אלא מתוך עיון אמיתי, השוואת מקורות, והצגת הסברים שמתיישבים גם עם היגיון וגם עם המציאות.