שלוש סברות להבנת הסתירה בין גיל העולם לפי התורה לבין תיארוך המאובנים


כבר נגענו בעקרונות היסוד של המדע ותפיסות התיארוך במאמר:טעויות המדע ומה התורה מגלה לנו, אך כאן נסכם בקצרה כמה סברות מרכזיות שמאפשרות ליישב את הפער בין ממצאי המדע לבין דברי התורה:

הקדמה – אקסטרפולציה: הנחת יסוד שגויה

המדע בודק את העולם כיום, ומניח שהוא תמיד פעל באותם תנאים. זו הנחת יסוד שנקראת אקסטרפולציה – הנחת המשך של מצב מסוים אל העבר. כל שיטות התיארוך מבוססות על כך:

  • פחמן 14 – לבדיקת עצמים חיים בטווח של אלפי שנים.

  • אורניום-עופרת, אשלגן-ארגון – לטווח של מיליוני שנים.

  • שכבות גיאולוגיות – הנחה שכל שכבה נבנתה באיטיות במשך מיליוני שנים.

אבל יש כאן בעיה יסודית: כל הבדיקות האלו מניחות שהעולם תמיד פעל בדיוק באותם תנאים כמו היום.

וזה בדיוק מה שהתורה לא מסכימה איתו. וכמו שהסברנו שם את צורת חשיבה של המדע שמנסים ללכת אחורה לפי הכלים וההנחה של היום, אבל אי אפשר לדעת מה תכנן הבורא מראש ומה היה באמת לפני או איזה בילבול נוצר מראש בשביל זכות בחירה החופשית שלנו.אקסטרפולציה – הנחת יסוד שגויה

המדע בודק את העולם כיום, ומניח שכך הוא תמיד פעל. אך האם התנאים תמיד היו זהים?האם המדע באמת טועה? מה מסתתר מאחורי שיטות המדידה המדעיות – ומה התורה מגלה לנו?

משל: המדען והקוסם

המדען מסתכל על השפן שיוצא מהכובע ושואל – כמה זמן לקח לו לצמוח שם? הוא לא מבין שהקוסם הכניס אותו לשם מראש. כך גם העולם – אולי הוא נברא שלם, אולי משהו היה מוסתר מראש – ולכן המדידות מטעות.(המציאות נבראה שלמה, מתוך תכנון נסתר).

ננסה להבין לפי מה שרשום בתורה מה הם יכולים להיות

סברה 1: העולם נברא “מבוגר” – כמו אדם בן 20

עיקרון:העולם לא נברא כתינוק שצומח בהדרגה, אלא כעולם שלם, מפותח, מתפקד – ממש כמו אדם שנברא בגיל 20.

הבסיס מהפסוקים וחז”ל:

  • “ויהי האדם לנפש חיה” (בראשית ב’, ז) – חז”ל דרשו: נברא מיד שלם, מדבר, מהלך.

  • “ועץ השדה לא צמח… וה’ אלוקים הצמיח” – משמע: הצמחים לא גודלו מזרע, אלא הופיעו בשלמותם.

  • “ויצמח עשב” – לשון מיידית.

  • בראשית רבה (י”ב, ח): “הכל נברא בקומתו ויופיו… אדם בגובה שלם, עצים בגובה מלא, המאורות במילואם.”

משמעות: כל תיארוך שמודד “כמה זמן לקח לצמחים לגדול, או לשכבות להיווצר” – מתעלם מהעובדה שהם נבראו שלמים, ולכן נראה כאילו עברו מיליוני שנים – כשבעצם הם הופיעו כך מיד.


 טענה 2: ימי הבריאה הם תקופות, לא ימים רגילים

עיקרון: לפני בריאת האדם, לא היה "זמן" כמו שלנו. הזמן נברא עם העולם – ולכן "יום" אינו בהכרח 24 שעות.

תמיכה:

  • הרמב"ם והרלב"ג: לבורא אין זמן – לכן כל שלב הוא תקופה.

  • התאמה לסדר האבולוציה: בריאה בסדר דגים > זוחלים > עופות > חיות > אדם – בדיוק כמו המדע.

השלכה: אפשר לקבל תהליכים ארוכים – בלי לסתור את התורה.אגב מה שמדהים בזה שבאמת סדר האבולוציה המדעית הולכת בול לפי סדר הבריאה בספר בראשית, דגים , אחר כך זוחלים ואחרי זה תנינים הגדולים (דינוזאורים) , ואז עופות וחיות . אותו סדר מדויק!

 טענה 3: היו עולמות קודמים

חז"ל לפני 2000 שנה לימדו אותנו עיקרון עמוק: "היה בונה עולמות ומחריבן" (בראשית רבה פרשה ג).
כלומר, לפני בריאת עולמנו הנוכחי – כבר קדמו לו עולמות אחרים שברא הבורא והחריב.
ייתכן שהיו אלו עולמות חומריים – פיזיים ממש – שנחרבו והותירו עקבות בעולם, וייתכן שהיו עולמות רוחניים.
בכל מקרה, עקרון זה מעניק הסבר עמוק לממצאים ארכיאולוגיים וגאולוגיים המצביעים על שרידים מתקופות קודמות לכאורה.
יתרה מזאת – בבריאת היום השלישי כתוב: "ותֵּרָא הַיַּבָּשָׁה", ולא נאמר "ויברא את היבשה" – ומכאן רמז שהיבשה כבר הייתה קיימת באיזו צורה, והייתה רק צריכה להיגלות מחדש.
זהו חיזוק נוסף לכך שעולמנו עבר תהליכים מוקדמים ועמוקים יותר ממה שאנו מבינים כיום. 

סברה 4: קצב הזמן בתחילת הבריאה היה מהיר מאוד, והלך והאט

עיקרון: כמו שתינוק גדל במהירות עצומה בגיל הרך, ואז נעצר – כך ייתכן שגם הזמן בראשית זרם בקצב מהיר מאוד, ואז התייצב.

המקורות וההיגיון:

  • משל ביולוגי: תינוק – מכפיל את משקלו תוך חודשים. בגיל 20 – בקושי משתנה. עץ – גדל פי כמה בעשור הראשון מאשר בכל חייו שאחר כך.

  • חז”ל: “העולם נברא בקומתו” – משמע גם שיא ההתפתחות התרחש בתחילה.

  • מדע – תורת היחסות: איינשטיין הראה שתנועה מהירה משנה את מדידת הזמן. אם גוף נע במהירות – הזמן שלו זז אחרת. חוק נוסף: כל דבר שנפלט (כמו אבן נזרקת) מתחיל במהירות – ומאט.

השלכה:ב־2000 השנים הראשונות (או פחות) – זמן התפתח בקצב עצום. מה שהיום היה לוקח אלפי שנים, קרה אז בשעות או ימים.

לכן – מדידות שמניחות קצב אחיד (כמו פחמן 14, אורניום-עופרת, שיטות שכבות) – טועות משום שהן מניחות שום שינוי לא התרחש בזמן עצמו.


סברה 5: המבול בלבל את שכבות הזמן – מים, אש, הרי געש, קיטור ולחץ

עיקרון:המבול לא היה גשם רגיל. אלא שבר עולמי – פריצה אדירה של מים עליונים, מים תחתונים, אש ולבה – מה ששינה את פני השטח, הזיז שכבות, קירר וחימם אזורים, ופגם בכל מדד אפשרי של זמן, קרינה ואקלים. הבסיס מהפסוקים:“ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו” (בראשית ז’, י”א)

  • רש”י: גם מים רותחים, גם עמודי לבה וקרח.
  • ספר הזוהר ותרגומים: אש ומים מעורבים יחד – כוח הרס עצום.
  • מים עליונים: לא רק עננים – אלא “מים שמעל לרקיע” (בראשית א’) – אפשרות לשכבת אדים כבדה שהתמוטטה.
  •  

מה זה עשה?חום קיצוני + קור קיצוני = שינוי דרסטי בקצב הריקבון, בקרינה, בתנאי השימור.

  • פגיעה בשכבות הקרקע – ערבוב שכבות מתקופות שונות.
  • שינוי ברמות פחמן באטמוספירה – פוגם בתיארוך באמצעות פחמן 14.

השלכה:אזורים שנפגעו במיוחד – יש בהם בלבול בתיארוך. המדע לא לוקח בחשבון קטסטרופה עולמית כזו – ולכן הגיל שהוא נותן עלול להיות מטעה מאוד.


הדגשה כללית – טעות ההנחה במדע

כאשר המדע נותן גיל למאובן או שכבת קרקע – הוא מניח שהזמן תמיד זרם בקצב זהה, וששום קטסטרופה לא שינתה אותו. ושהכל היה בדיוק אותו דבר, ומתעלם מכל ההנחות שהצגנו כאן.

סיכום: גם וגם – אין ודאות, כי לא היינו שם

מכל הסברות האלו, אנו מבינים:

  • ייתכן שהעולם נברא מוכן – ולכן המדידה מטעה.

  • ייתכן שהזמן זרם אחרת – אז המדידה לא תקפה.

  • ייתכן שהמבול שיבש הכל – אז הנתונים עצמם מבולבלים.

  • ייתכן שכל "יום" הוא שלב עצום – כך שזה לא סותר את המיליונים.

  • ייתכן שהיו עולמות קודמים – אז המאובנים בכלל לא מהעולם הזה.

 

תפריט נגישות

Scroll to Top