מאחורי המילים: להבין את שפת חז"ל
כשקוראים דרשות חז"ל, לא פעם מתעוררת תחושה:
מה המשמעות של הדברים? למה הם נראים לפעמים מוזרים, לא הגיוניים, או אפילו דמיוניים?
אבל האמת עמוקה הרבה יותר:
חז"ל דיברו בלשון של רמזים, משלים, וחידות — כדי להעביר רעיונות עצומים, שמיועדים למי שמוכן להתעמק ולחפש.
לא הכל כפשוטו: סוד השפה החכמית
הרמב"ם מלמד (בפירוש המשנה, מבוא למסכת "חלק"): "וידעו החכמים כי אין כל האנשים יכולים להשיג העניינים האמיתיים… ועל כן דברו בהם בלשון חידה ומשל." 
חז"ל ידעו שמי שקורא ברמה שטחית — לא יוכל להבין. רק מי שיבקש להעמיק, ימצא את המפתחות.
מילים משתנות — רעיונות נשארים
כדי להבין איך אפשר לטעות בקריאה שטחית, נביא דוגמה עכשווית:
היום כולנו אומרים "סלולרי" — ומתכוונים לטלפון נייד.
אבל בעוד 500 שנה, ייתכן שהמילה "סלולרי" תתפרש בכלל כ"מסלול" או "סוללה" — ומי שימצא טקסט ישן יחשוב שמדובר בכלל במשהו אחר. 
כך בדיוק ייתכן שביטויים ומילים שחז"ל השתמשו בהם — מובנים לנו בצורה חלקית בלבד.
דוגמה נוספת: "נפל לו הסימון"
בעבר, כשהשתמשו בטלפונים ציבוריים עם מטבעות או אסימונים, היה צריך להכניס "סימון" כדי לבצע שיחה. לפעמים האסימון היה נתקע — ורק לאחר זמן קצר היה נופל והמכשיר היה מתחבר.
וכך נולד הביטוי: "נפל לו הסימון" = הוא הבין סוף סוף.אבל תארו לכם שבעוד 300 שנה — אף אחד לא יזכור מה זה אסימון.
הביטוי "נפל לו הסימון" יישמע מוזר או יפורש באופן שגוי:
אולי יחשבו שזה קשור לסימנים בשמים, נפילה פיזית, או משהו אחר לגמרי!
השיעור: גם בלשון חז"ל יש ביטויים שרומזים למציאות יומיומית של זמנם — ואנחנו עלולים להבין אותם לא נכון אם איננו מכירים את הרקע.
דוגמה נוספת: "לסמס למישהו"
היום כולנו אומרים:
"תסמס לי" = תשלח לי הודעה. הביטוי "לסמס" נולד מקיצור של SMS — הודעת טקסט בפלאפון.
בעוד מאות שנים, ייתכן שלא יהיו יותר טלפונים ניידים, והמילה "לסמס" תיראה מסתורית:
אולי יחשבו שמדובר בפעולה דתית, או בטקס כלשהו ("לסמס" — אולי קשור ל"סם", סוד, מסר רוחני…).
דוגמה: "הקפיץ לי את הפיוז"
היום משתמשים בביטוי:"הקפיץ לי את הפיוז" = גרם לי להתעצבן. זה מבוסס על פיוזים (נתיכים) בחשמל שקופצים כאשר יש קצר.
בעוד מאות שנים, כאשר החשמל ייראה אחרת או ייעלם בכלל, לא יבינו מה זה פיוז ואיך קופץ — והביטוי יהפוך לסוג של חידה.
דוגמה חכמה: הגמל והסולם
במסכת שבת (נג ע"ב) מסופר: "פעם אחת עלה גמל בסולם ונפצע." שמע הזוי — גמל בסולם?
אבל המהר"ל מסביר (נצח ישראל ט') שמדובר במשל נפלא: הגמל מייצג מי שמנסה לעלות לרמה שאינה מתאימה לו — והתוצאה: נפילה.
חז"ל לא סיפרו סיפור דמיוני, אלא מסרו עיקרון נפשי עמוק: דע את מקומך, והתפתח בהדרגה.
האר"י הקדוש: התורה — קוד סודי לבריאה
חז"ל אומרים (בראשית רבה א, א): "הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם." לפי האר"י (עץ חיים), התורה אינה סיפור — אלא קוד עמוק של מציאות: כל מילה, כל צירוף אותיות, בונה את יסודות הבריאה. 
כשחז"ל רומזים דרשות על פסוקים, הם חושפים חלק קטן מהקוד הזה — למי שיודע לקרוא בעיניים נכונות.
דוגמה 1: "אֶבֶן" — לא תמיד סלע
היום אנחנו רגילים לחשוב ש"אֶבֶן" היא פשוט חתיכת סלע.
אבל במקרא "אֶבֶן" יכולה להיות גם יחידת משקל!
לדוגמה (דברים כה, יג): "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאֶבֶן — גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה." 
כאן "אֶבֶן" פירושו משקולת מאזניים — לא סלע! הפסוק אוסר לרמות במשקלות.
דוגמה 2: "כבש" — לא טלה קטן
בימינו "כבש" הוא טלה חמוד. אבל במקרא, "כבש" (למשל, במדבר ז, טו) — הכוונה היא כבש בוגר, בן שנה לפחות, כשר להקרבה. בלי לדעת את זה, אפשר לטעות ולחשוב שהתורה מדברת על גדי קטן מדי להקרבה.
דוגמה 3: "מגדל" — לא רק בניין גבוה
היום "מגדל" הוא גורד שחקים.
בתנ"ך (למשל, שופטים ח, יז), "מגדל" הוא מבנה מבוצר, סוג של מגן על עיר — לא סתם בניין. 
הכוונה הייתה למבצר הגנתי, ולא למבנה מרשים לגובה.
מה אנחנו לומדים מזה?
כשאדם קורא פסוקים או דברי חז"ל,
הוא מוכרח להבין את המילים על פי השפה והמציאות של זמנם. אחרת — הוא עלול לקרוא מילה תמימה ולהסיק מסקנה שגויה לחלוטין!
זו הסיבה שחז"ל, מפרשים כמו רש"י, רד"ק, רמב"ם, רמב"ן ועוד — משקיעים המון בלברר כל מילה וכל ביטוי על פי השורש האמיתי שלו. "אין התורה מדברת אלא בלשון בני אדם." (רש"י, שמות כד, י)
סיכום:
גם דרשות "הזויות" של חז"ל הן רמזים עמוקים.
גם מילים פשוטות משתנות עם הדורות — ובלי להבין את השפה של חז"ל, טועים בהבנתם.
כדי לפענח נכון — חייבים ללמוד עם עין היסטורית, שפתית ופנימית.