תפילין הן "אות" – סימן של קשר בינינו לבין ה'.
📜 כמו שכתוב:"וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו', ח')
– זו החתימה שלנו, הברית האישית מול אבינו שבשמים.
🕯 בשבתות וחגים אין צורך בתפילין – כי השבת עצמה היא "אות", ולכן בימות החול, התפילין הן ה"אות" הקבועה שמזכירה: אנחנו הבנים, והוא – אבא שלנו.
💡 וזה כל הרעיון:
בששת ימי המעשה – בתוך הריצה, העבודה, הטרדות – לתת לפחות 5 דקות של חיבור פשוט, טהור ואמיתי. להפסיק הכול, לקשור את עצמך, ולהגיד: "אני שלך. אני זוכר מי אני. יש לי אבא."
תפילין של יד – כנגד הרגש והמעשה. דהיינו קשור על היד ומכוון כלפי הלב שזה הרגש תפילין של ראש – כנגד המוח, המחשבה והשכל.
🔗 הנחת תפילין היא מעין איחוד בין שתי רמות הנשמה – בין המוחין ללב. בדיוק כמו שהלב יכול למשוך אותך למטה, אתה עוצר ואומר: "עכשיו אני עבד של השֵׂכֶל האלוקי. אני מחבר את הלב למוח, את המעשה לכוונה." הכוונה: לשעבד את הלב אל המוח. המוח צריך להנהיג את הלב.
ותפילין של ראש הם כמו כתר – ממש תפארת האדם היהודי.
📖 בליקוטי תורה (האדמו"ר הזקן) מוסבר שהתפילין מושכים אור מקיף עליון מאוד, שנקרא גם "כתר העליון" – מעל השֵׂכֶל.
והתפילין הם הכלי שדרכו אור זה יכול לחדור לעולם.
❤️ סיכום שמרעיד את הלב:
תפילין זה לא פריט דתי. זו שפת אהבה בין בן לאב. זו כתר של מלכות על הראש. זו תזכורת יומית שאתה לא לבד. והכי חשוב – זו קריאה פנימית: "שמע ישראל… אין עוד מלבדו. ואני שלו."
