הדרך הנכונה לגלות את אמיתות התורה
התורה היא הרבה מעבר לספר. היא מערכת שלמה של חכמה אלוקית עמוקה, שמיועדת למי שמוכן לפתוח את הלב, לשאול, להעמיק – ולחפש באמת. היא איננה אוסף של סיפורים היסטוריים בלבד, וגם לא רק מערכת של חוקים – אלא דבר ה' החי והנצחי, שמתחבא מאחורי מילים פשוטות כביכול.
פרדס ו-70 פנים – מבט רב-שכבתי
כדי להבין את התורה לעומק, צריך לדעת שהיא נכתבה בכוונה על-פי רמות שונות של הבנה. חז"ל לימדו אותנו שדרכי הפירוש בתורה הן: פשט, רמז, דרש וסוד – ראשי תיבות "פרדס". כל מילה וכל סיפור נושאים רבדים על גבי רבדים, וכל פעם שחוזרים ללימוד, מגלים רובד חדש.
בנוסף לכך, לתורה יש שבעים פנים – שבעים זוויות ראייה. לא מדובר בסתירות חלילה, אלא באופנים שונים בהם ניתן לחשוף את עומק הדברים. כל אדם, לפי דרכו ושורש נשמתו, מגלה בתורה אור שמתאים לו.
איך לגשת לתורה?
הכול מתחיל בגישה. אם אדם ניגש לתורה בגישה של רצון להבין, בסבלנות ובפתיחות, היא נפתחת אליו. אבל אם הוא בא אליה בגישה של ביקורת, או במחשבה שזה "עוד ספר" – היא תיסגר בפניו.
לכן חז"ל אמרו שהתורה יכולה להיות סם חיים או סם המוות. התורה עצמה לא משתנה – אבל הדרך שבה אנחנו מתייחסים אליה קובעת אם נגלה בה אור או חושך. היא כמו מראה: מי שבא עם לב נקי, יראה את יופיה. מי שבא עם לכלוך – יראה את הלכלוך של עצמו.
לא קופצים למסקנות – ממשיכים עד הסוף
כשקוראים את התורה לפי הסדר, ומוכנים להמשיך גם כשמשהו לא מובן – מגלים עם הזמן שכל דבר קשור לדבר אחר. גם פסוקים שנראים בהתחלה לא מובנים, מתבררים בהמשך כעמודים תומכים של כל המבנה. זו המתיקות האמיתית של התורה – שהיא בנויה כמו מבוך של רמזים שמובילים בסוף לתמונה אחת שלמה.
כאשר לומדים את הדברים בצורה נכונה ופתוחה, מגלים לאט לאט איך הכל מתחבר. גם פרטים שנראים תחילה לא קשורים או אפילו קשים להבנה — מתבררים בהמשך כחלק ממערכת עמוקה של קשרים, כמו נוסחאות מדויקות שבהן כל חלק מחובר לאחר. אבל אם אדם מגיע מלכתחילה בגישה ביקורתית וספקנית, הוא יראה בכל הסבר "תירוץ" בלבד, ויביט על הכול כעל ניסיון להתחמק משאלות — ממש כמו אדם שמביט במים דרך מראה עכורה: הוא לא יטעם את הטעם האמיתי, אלא את מה שכבר קבע מראש.
לעומת זאת, מי שלומד באמת כדי לדעת, ומוכן גם להניח בצד דברים שלא מבין כרגע — יגלה לא פעם שדווקא הדברים הללו, שהיו קשים לעיכול, מסתירים בתוכם חידושים עצומים ונפלאים.
נסביר זאת בדוגמה פשוטה: אם מישהו עושה מעשה חשוד, ואז שואלים אותו "למה עשית את זה?", התשובה שלו תיתפס לעיתים כתירוץ. אבל אם אותו אדם מספר מראש על כוונתו והמעשה שלו – אנחנו נוטים יותר להאמין. כך גם בלימוד אמיתי: ברוב המקרים ההסברים והעקרונות היו שם עוד לפני שהשאלה צצה — רק שלא ראינו את התמונה השלמה. זו מהותה של חכמה עמוקה, וזה ההבדל בין גישה מדעית לבדיקה חומרית לבין גישה של אמונה שמבינה גם את הצד הפנימי והרוחני.
קל להרוס – קשה לבנות
כמו באמנות – אדם יכול להשקיע חודשים ביצירה מדהימה, ואז מישהו אחר בא ומרסק אותה בשנייה. כך גם בלימוד התורה – קל לתפוס מילה אחת, שלא נראית לנו, ולשפוט את כל התורה. אבל לבנות הבנה אמיתית – זה דורש זמן, לימוד, והשקעה.
פנייה למתלבטים
גם אם לא גדלתם על ברכי התורה – תנו לה צ'אנס. אל תשפטו אותה על סמך פסוק אחד שראיתם ברשת או דרשה שלא התחברה לכם. התורה היא יצירת אומנות אלוקית. כשנותנים לה זמן, מבינים כמה היא שלמה, עמוקה, ומרוממת את הנפש.
חוקרי המקרא השליליים למנהם – שאלה של גישה
הבעיה המרכזית בגישתם של רבים מחוקרי המקרא היא הדרך שבה הם ניגשים לתורה. כפי שאמרנו – התורה דומה למראה: מי שבא לבקר אותה מתוך ביקורת מקדימה וחוסר אמון, רואה בה רק מה שהוא כבר החליט לראות. הוא מפספס את עומק הקשרים, את הסמלים, ואת השפה המיוחדת שבה נמסרה – שפה שמכילה שכבות של משמעות ונמסרה לדור בשפתו, כפי שהרחבנו קודם. כשאדם לא מוכן להיכנס פנימה בלב פתוח, הוא פשוט לא זוכה לראות את החיבורים המדהימים שטמונים בפנים.
מילה אישית
אני פונה אליכם מתוך חוויה אישית. כשאני עצמי התחלתי ללמוד, נתקלתי בקושי לא קטן – במיוחד מול מדרשי חז"ל. הם נשמעו לי מוגזמים, לפעמים אפילו דמיוניים. ההסברים ששמעתי נראו לי כתירוצים, ולא רציתי לקבל אותם. בשלב מסוים כמעט שוויתרתי – התחלתי לחשוב שספרות המדרש היא "מחוץ לתחום", והעדפתי להתעלם מלימוד גמרא בכלל.
אבל ככל שהעמקתי בלימוד, התחלתי להבין. גיליתי שהמדרשים הם לא סיפורים פשוטים, אלא ביטויים סמליים עמוקים, עטופים בשפה של דור אחר – שפה שאבדה חלקית עם הזמן, כפי שכותב הרמב"ם. על כך הרחבתי גם במאמר באתר, כולל דוגמאות ממשיות. פתאום, אחרי זמן, הכול התחיל להתחבר – ונחשפה בפניי מתיקות שאין דומה לה: מתיקות התורה שלנו, שעומק אין-סופי טמון בה.