מדוע העם היהודי מחויב במצוות?
תמיד נגע בי השאלה מה שונא בנינו לבן הגוים ובנוסף מה בגלל שאבות אבותי אמרו נעשה ונשמע אני מחוייב? הרי אני אישית לא בחרתי להיות יהודי אז למה שאני יקיים את כל המצוות .
העם היהודי לא קיבל את התורה במקרה. זה לא מפני שהיה "הכי מוסרי", או "הכי צדיק". דווקא להפך – התורה עצמה אומרת עלינו: "עַזִּים שֶׁבָּאֻמּוֹת" (ביצה כה ע"ב)
אז למה דווקא אנחנו?
עזות – תכונה שעלולה להיות שלילית אם לא מנתבים אותה נכון. אבל כשהיא מחוברת לקדושה, היא הופכת לכוח שאין לו תחליף.
רק עם עז־פנים, כזה שמעז לומר "נעשה ונשמע" עוד לפני שהבין, יכול היה לקבל את התורה.
העזות היהודית – כשהיא נשענת על אמונה – היא עוז לקיים, לעמוד, למסור נפש.
ומה עם שאר האומות?
האם זה אומר שגוי פחות חכם או פחות טוב? חס ושלום. "חָכְמָה בַּגּוֹיִם תַּאֲמִין" (איכה רבה ב, יג) הקב"ה העניק חכמה וכישרון גם לשאר העמים. אבל עם ישראל לא נבחר בשל חכמה או מוסריות – אלא בגלל ייעוד מיוחד: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט, ו') (קדוש מלשון מובדל – מה אני קדוש גם אתם קדושים מובדלים) עם סגולה
מה פירוש "עם סגולה"?
בדרך הפשט, "סגולה" היא אוצר – דבר יקר ערך שגנוז לשימוש אישי כך פירש הרמב"ן:
"והיו אתם לי סגולה מכל העמים – לי בלבד, ואני לא אחליפכם באחרים"
כמו שרשום "סְגֻלָּה – חֶמְדָּה, אוֹצָר חָמוּד, כְּמוֹ 'סְגֻלִּים מֶלֶךְ' (קהלת ב, ח)."
אבל יש גם הבנה נוספת, עמוקה ומחברת לדורנו: "סגולה = מסוגלות" (פחד יצחק, שבועות, מאמר ג'):
"הבחירה בישראל פירושה מציאות שיש בהם הכנה ומסוגלות לקבל את דבר ה’ ולקיימו."
כלומר, עם ישראל לא רק נבחר – הוא הוכן מראש למשימה. נטע בו הקב"ה כלים נפשיים, מידות ותכונות שמאפשרות לו להיות נושא התורה. לא עם עליון, אלא עם מוכן.
1. שורש פנימי: המידות שקנינו מהאבות
הכנה רוחנית לשמירת מצוות התחילה כבר אצל אבות האומה. כל אחד מהם עיצב בתוכו מידה עליונה, ובכך טבע בנו, כצאצאיו, את היכולת להתמודד עם אתגרי החיים ולפעול בקדושה:
- אברהם – מידת החסד: אהבת הזולת, הכנסת אורחים, נתינה ללא תנאי.
- יצחק – מידת הגבורה: התמסרות מוחלטת, עבודת ה' ביראה, גבורה פנימית.
- יעקב – מידת התפארת: שילוב בין חסד וגבורה – איזון, יושר, אמת.
המדרשים מלמדים שכל מה שקרה לאבות – סימן לבנים (בראשית רבה מ, ו), ואותן תכונות עברו בירושה רוחנית – הן מושרשות בנו. לכן, ליהודי יש כבר מבנה נפשי שמסוגל לעמוד בניסיון ולפעול בקדושה.
2. זיכוך הנשמות במצרים
אבל לא די בירושה – היה צורך גם בתהליך של זיכוך והתמרה. הנשמות שירדו למצרים לא היו סתם – לפי הזוהר הקדוש (חלק ב', דף ב ע"ב), אלו נשמות מדור המבול ודור הפלגה, שנפלו מטה ונזקקו לתיקון.
- דור המבול – עסק בתאוות חומריות – תיקונם היה ב"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" – סבל פיזי ונפשי של התמודדות עם אכזריות.
- דור הפלגה – חטא בגאווה ורצון לשלוט – תיקונם היה בעבודת פרך ובניית ערי מסכנות לפרעה – ביטול העצמי והכנעה.
במשך 210 שנה של עבדות, הנשמות נטהרו והתעדנו – ונהיו ראויות לקבלת התורה.
3. מעמד הר סיני – שיא החיבור
לאחר הזיכוך, זכינו למעמד היסטורי שאין כדוגמתו "הַשְׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ד', לג)
כל נשמות ישראל, כולל אלו העתידות להיוולד – עמדו בהר סיני, ראו את הקולות, ושמעו את דבר ה' (שמות כ'). מאותו רגע נחרתה הקדושה בנו – זהו אירוע מהותי ששינה את טבענו. כל יהודי, גם אם שכח – נושא בתוכו ניצוץ נשמתי שנכח במעמד הר סיני.
4. ניצוץ מנשמת משה – בכל יהודי
בספר התניא (פרק ב'), בעל התניא מבאר שכל יהודי מחובר לנשמת משה רבנו: "ונשמת כל אחד ואחד מישראל נמשכת מבחינת חכמה עליונה, ונמצא בכל נפש ניצוץ מנשמת משה" ולכן התורה אומרת: "מה ה' שואל מעמך… כי אם ליראה" (דברים י, יב) – זה פשוט עבור יהודי, כי זה בתוכו.
5. קניין ה' – "כי לי בני ישראל עבדים"
יציאת מצרים לא הייתה רק שחרור גופני – היא הייתה שינוי בעלות: "כי לי בני ישראל עבדים… אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כה, נה) היינו שייכים לפרעה – וה' "קנה" אותנו. לא בכפייה – אלא באהבה, בברית, בבחירה. הפכנו להיות עם סגולה – יחידה רוחנית עולמית, שליחות לקדש את שם ה' בארץ.
סיכום: זהות, לא כפייה
העם היהודי מחויב במצוות – כי זו זהותו העמוקה:
- ירש מהאבות מידות של קדושה.
- עבר זיכוך במצרים.
- נעמד כולו מול הבורא בהר סיני.
- נושא בתוכו ניצוץ מנשמת משה.
- נקנה באהבה על ידי ה'.
וכמו שכותב בעל התניא – בתוך כל יהודי בוער ניצוץ של קדושה, שמחפש דרך לפרוץ החוצה, לשוב אל המקור."ובחרת בחיים" – כי זו הבחירה האמיתית של הנשמה שלך. "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" – עם סגולה, כי יש לך מסוגלות.