אחת הסוגיות המרכזיות והעמוקות בתיאולוגיה היהודית היא השאלה: אם הקב"ה יודע מראש כל מה שיקרה, האם יש מקום לבחירה חופשית של האדם? שאלה זו עולה כבר במשנה באבות:
"הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון" (אבות ג:טו).
מכאן עולה פרדוקס: אם הכול צפוי — משמע שהקב"ה כבר יודע מה יבחר האדם. ואם כן, איך יוכל האדם לבחור באופן חופשי? הרמב"ם ב"הלכות תשובה" (פרק ה'–ו') עוסק בשאלה באופן ישיר. כך הוא כותב:
"שמא תאמר: והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה — אם כן, אם ידע שזה יהיה צדיק או רשע — אי אפשר שלא יהיה כזה… דעה זו אין דעתו של אדם יכולה להשיג כמותה… כשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא כשם שאין בנו כוח להשיג את מציאותו ואת מהותו. כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של הבורא ובריאתו… כמו שנאמר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (הלכות תשובה, פרק ה', הלכה ה').
הסבר:
הרמב"ם טוען שאין לראות את הידיעה האלוקית כידיעה אנושית. הקב"ה אינו "צופה את העתיד" כמו אדם שמנחש תוצאה; ידיעתו היא חלק ממהותו — מחוץ למושגי הזמן והמקום. לכן, אין סתירה בין ידיעת ה' לבחירה חופשית, מפני שהידיעה האלוקית לא כופה את הרצון — היא פשוט כוללת אותו.
דוגמה מוחשית:
כמו שאיננו יכולים לדמיין "עמוד שאין לו סוף" או לראות צבע שלא קיים בתחום הראייה האנושית, כך לא נוכל לתפוס כיצד ידיעת ה' כוללת את העתיד מבלי לפגוע ברצון האדם.
הקב"ה איננו מוגבל בזמן, במקום או בהבנה, ולכן יכול לדעת — מבלי שזה יכריח.
למרות דברי הרמב"ם שמדובר בממד על-שכלי, רבים ניסו להאיר את השאלה ולתת בה פתחי הבנה.
אור החיים הקדוש – הידיעה לא יוצרת כפייה
בפירושו לפרשת ניצבים, אור החיים שואל: "אם ה' יודע מראש מה יבחר האדם, איך אפשר שעדיין יבחר? והרי זה מוכרח?" ותשובתו: "ידיעתו יתברך שמו אינה מכריחה את המעשה… והאדם פועל ברצונו המוחלט."
כלומר, הקב"ה יודע מה יהיה — אך אינו גורם לזה לקרות. כמו מורה שיודע שתלמיד ייכשל כי לא למד — אין זו כפייה, אלא צפייה שמקבילה לעובדה — לא לפעולה.
הבעש"ט – השכבות של המציאות
על פי תורת הבעל שם טוב, העולם מחולק לשני רבדים:
- רובד עליון – שבו הכול כלול בידיעת ה'.
- רובד תחתון – שבו האדם פועל בבחירה.
הוא מסביר שהפסוק: "הכול צפוי והרשות נתונה" – מדבר על שתי שכבות במציאות: "צפוי" מצד האלוקות העליונה, ו"נתונה" מצד עבודת האדם.
כך, הקב"ה יודע, אבל בתוך המציאות של האדם — הכול פתוח, והוא מצוּוה לבחור.
רבי נחמן – שתי אמיתות מקבילות
רבי נחמן מברסלב מוסיף רובד חשוב:
"שני הקווים — שהכול בידי שמיים והכול תלוי בבחירה — הם אמת. הסתירה היא אמת. ומי שיש בו אמונה, חי עם שניהם." (ליקוטי מוהר"ן א, ס"ד)
לא תמיד צריך לפתור את הסתירה — אלא לחיות איתה. להכיר בכך שבשכל האנושי ייתכן סתירה, ואילו באור האלוקי — יש הרמוניה בין ההפכים.
נקודת המפנה: ההבנה של הזמן והרגע
כדי להתקרב להבנת הרעיון, נבין עיקרון חשוב: הקב"ה אינו פועל תחת הזמן.
בעולם שלנו יש עבר, הווה ועתיד — אבל אצל הקב"ה, הכול מתרחש בעת ובעונה אחת. כמו שכתב הרמב"ם: "הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה." (מורה נבוכים)
לכן, כשאנו בוחרים — זוהי בחירה אמיתית, ולא "חיזוי של תסריט ידוע". אנחנו בוחרים ברגע הזה — שהוא המקום היחיד שבו קיימת הבחירה.
דוגמה חזקה:
נניח שאתה עומד בצומת, ולפניך שתי דרכים — ימינה או שמאלה.
אתה לא יודע מה תבחר, ואתה בוחר עכשיו.
בעולם שלנו — זה רגע של חופש.
הקב"ה כבר "רואה" את בחירתך — לא כי גרם לה, אלא כי עבורו אין "אחר כך" — הכול קורה כעת.
דוגמה נוספת: נניח שאתה צופה בהקלטה של משחק כדורגל שכבר שוחק. אתה יודע את התוצאה מראש, אך ברור שזו לא ידיעה שגרמה לשחקנים לבחור מה לעשות. הם פעלו מתוך רצונם, ואתה פשוט רואה את ההשלכות. כך גם ידיעת ה' — היא מחוץ למסגרת הזמן, רואה את ההווה, העבר והעתיד בו זמנית — אך לא מונעת את הרצון.
זה לא אומר שגרם — אלא שהוא רואה את הכל מנקודת מבט מחוץ לזמן. תמונה להמחשה אפשר להתכל על התמונה הזאת במקביל על שני דברים.
רעיון לציור להמחשה אפשר לצייר שני רבדים:
- הרובד האנושי – מראה אדם בצומת דרכים, עם סימן שאלה.
- הרובד האלוקי – מעל, קיים אור מקיף, שבו נראות כל האפשרויות, אך מבלי לגעת בהחלטת האדם.
סיכום: לדעת שהוא יודע — ועדיין לבחור
לסיכום, העובדה שה' יודע אינה אומרת שהוא כופה. במילים פשוטות: הוא יודע — ואתה בוחר. לא בגלל שגרם לכך — אלא בגלל שהוא מֵעֵבֶר לזמן, ולך ניתנה הרשות ברגע הנוכחי. "הכול צפוי — והרשות נתונה"
זו אינה סתירה — זו עומק האמונה.