איך להיות מאמין ?

כף זכות – השער לכל התורה, לאמונה, ולאהבת ה'

בשביל לזכות להיות אדם מאמין – לא רק מאמין בירושה או מתוך פחד, אלא מאמין מתוך הבנה – לפעמים די בשתי מילים: כף זכות. שתי המילים האלו יכולות לשנות את כל נקודת המבט שלנו על העולם, על הבריאה, על החברים שלנו – ואף על בורא העולם עצמו.

שלב ראשון: בין אדם לחברו

הכול מתחיל בין אדם לחברו. חז"ל אמרו (אבות א, ו):

"הוי דן את כל האדם לכף זכות".

כלומר, גם כשנדמה לך שהשני טעה, פגע, התרשל – חפש את הכוונה, את הסיבות, את הנסיבות. אל תסתפק במעשה הגלוי – נסה להבין את השורש. כשאדם מתרגל לראות את הזולת בעין טובה, לחפש את הסיבות הטובות שמאחורי המעשים – הוא מפסיק לשפוט לפי החיצוניות, ומתחיל לראות את הפנימיות.יש לנו שני צדדים להסתכל על הדבר כמו בתמונת האשליה הידועה.

מי שמתרגל לראות את הזולת בעין טובה, מפתח עין כזו גם כלפי החיים, גם כלפי עצמו – וגם כלפי הבורא.

כל התורה על רגל אחת

וכאן אנו חוזרים לדברים הידועים מהתלמוד (שבת ל"א ע"א):
גר אחד ביקש משמאי הזקן שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת – ושמאי דחה אותו.
הלך להלל הזקן, וזה ענה לו:

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זו כל התורה כולה, ושאר פירושה, לך תלמד!"

בהקשר לכך אמר רבי עקיבא (ספרא קדושים):

"ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה."

האהבה שבין אדם לחברו אינה "עוד מצווה", אלא השורש של כל התורה. כל התורה באה לקרב, לאחד, לחבר בין הנשמות.

וכאן נכנסים דבריו הנפלאים של בעל התניא – האדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי. בפרק ל"ב בליקוטי אמרים (הספר הראשון בספר התניא), הוא כותב:

"אהבת ישראל היא דרך ישרה וקלה לבוא על ידי זה לאהבת ה' באמת… כי כל אחד מישראל יש בו נשמה אלוקית… וכל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה'."

הוא מסביר שיש לאדם שתי נפשות:

נפש בהמית – שקשורה לגוף, לחומר, לאגו.
נפש אלוקית – שמקורה למעלה, בשורש אחד עם כל נשמות ישראל.

הגוף, אומר התניא, הוא מה שמפריד בינינו. אבל כשאדם אוהב את חברו באמת, הוא מפסיק לראות רק את הגוף – ומתחיל לראות את הנשמה. ופתאום מתגלה האחדות: אני והוא – אותה נשמה, באותם בגדים שונים.

ומוסיף בעל התניא:"לכן ראוי שכל אחד יאהב את חברו – כי כולנו אחים בני אב אחד."

זו ראייה של כף זכות ברמה הגבוהה ביותר – לא רק להצדיק מעשה אלא לראות את שורש הנפש.

האהבה האמיתית נוצרת כשהמבט עובר מהגוף אל הנשמה. הגוף מפריד – אבל הנשמה אחת היא לכולנו, מאותו שורש עליון. ברגע שאדם מבין שהזולת הוא "כמוני" – לא רק דומה לי, אלא אותה נשמה בגוף אחר – מתאפשרת אהבת אמת. זהו תהליך פנימי של התבוננות, של מעבר מהחומרי לרוחני.

כף זכות – גשר בין אהבת אדם לאמונה בבורא

אז מה היא בעצם כף זכות? זה לא רק "להתנחם" במחשבה שאולי האדם לא התכוון לפגוע.
זו דרך חיים. צורת ראייה. בחירה תמידית לראות מבפנים החוצה, מהשכל אל החומר, ולא הפוך.

כשאדם מתרגל לראות כך את חברו – הוא גם מתרגל לראות כך את העולם.
ואז, גם כשהוא פוגש אירוע קשה – הוא לא נשבר. הוא שואל:

• מה המשמעות?
  מה השורש הפנימי?
• איזה טוב נסתר כאן?

וכך הוא מגיע לאמונה לא מתוך "אמונה עיוורת", אלא מתוך הבנה שאין רע יורד מלמעלה, וכל דבר בא לקרב, לבנות, לטהר, לאחד.

כף זכות – גשר בין עולם הגוף לעולם האמונה

כשאדם רואה את חברו עושה משהו שנראה שלילי – יש לו תמיד שתי אפשרויות:

1. לראות את המעשה החיצוני, ולשפוט לחומרה.
2. או לנסות להבין את הרקע הפנימי – אולי הוא טעה, אולי הוא עבר יום קשה, אולי הייתה לו כוונה טובה.

זו הבחירה: לראות מהחוץ לפנים – או מהפנים לחוץ.

מי שמתרגל לראות אנשים לכף זכות, מתרגל להביט לעומק – והראייה הזו מקרינה גם על יחסו לבורא עולם. צורת ראייה. בחירה תמידית לראות מבפנים החוצה, מהשכל אל החומר, ולא הפוך. כשאדם מתרגל לראות כך את חברו – הוא גם מתרגל לראות כך את העולם.  ואז, גם כשהוא פוגש אירוע קשה – הוא לא נשבר. הוא שואל:

• מה המשמעות?
  מה השורש הפנימי?
• איזה טוב נסתר כאן?

וכך הוא מגיע לאמונה לא מתוך "אמונה עיוורת", אלא מתוך הבנה שאין רע יורד מלמעלה, וכל דבר בא לקרב, לבנות, לטהר, לאחד.

גם ביחס לאירועי החיים – יש שתי אפשרויות:

• לראות את הקושי, הכאב, ה"אסון", כמשהו שלילי שקורה לנו סתם.
• או לנסות להבין שיש רצון אלוקי מאחורי כל דבר, ולחפש את הטוב הפנימי שבמצב.
  וכשאדם לומד לראות את חברו בכף זכות, הוא מתרגל להאמין שגם הבורא שופט אותו בכף זכות. והוא גם מתרגל לשפוט את הבורא בכף זכות – כלומר, להבין שכל דבר בעולם נובע מרצון לטוב, גם כשאיננו מבינים אותו ברגע הזה. כך נוצרת אמונה מתוך הבנה – לא אמונה עיוורת, אלא כזו שצומחת מתוך התרגלות לראייה חיובית, עמוקה, פנימית.

הכף – כלי ראייה מעניין (ע"פ הינוקא)

שמעתי רעיון יפה מהצדיק המכונה "הינוקא" (הרב שלמה יהודה בארי שליט"א):
למה חז"ל לא אמרו "שפוט לטובה" אלא דווקא "דן לכף זכות"?  כי כף, כמו כף לאוכל, משמשת גם כמראה:

• אם נביט בצידה הקעור (החיצוני), נראה את עצמנו הפוך – כלומר, ראייה חיצונית, הפוכה מהאמת.
• אבל אם נביט בצד הפנימי של הכף – נראה את עצמנו כמו במראה ישרה. כלומר: ראייה אמיתית, פנימית, מחוברת למהות.

  

זו ההבחנה: האם אני רואה את המציאות מלמעלה למטה, בצורה שטחית וחיצונית – או מלמטה למעלה, מתוך ענווה, מתוך בירור עומק, ומתוך אמונה שהכול בא ממקור אחד של טוב?

שלב אחרון: כף זכות גם על הבריאה

כשהאדם מאמץ לעצמו ראייה של כף זכות – הוא לא רק משתנה כלפי חבריו או כלפי הבורא.
הראייה הזו משנה גם את יחסו לכל הבריאה. הוא מפסיק לדרוש הוכחות חומריות לכל דבר, והוא מפסיק להסביר כל דבר רק על פי מה שנראה לעין. במקום זה, הוא מתחיל לשאול:

"מה השכל שמאחורי זה?"
"מה המהות הפנימית שמסתתרת כאן?"

והוא מתחיל להבין: העולם לא התחיל בחומר – אלא בשכל, ברצון, באמונה.  וכשהוא רואה את העולם בצורה הזו – כל דבר מקבל משמעות. כל כאב הוא תיקון. כל עיכוב – הוא הכנה. כל פרט – הוא רצון אלוקי.

סיכום – אהבת חינם, אמונה שלמה

בסופו של דבר, כל התורה נועדה להביא אותנו למקום אחד: "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'" (ויקרא י"ט, י"ח)

כשאתה אוהב את רעך – אתה מגלה גם את ה' שבך. ואיך מגיעים לזה? דרך כף זכות. ראייה חיובית. עין טובה. עומק. בעולם כזה – האמונה כבר לא "קפיצה למים", אלא שער שנפתח מתוך הסתכלות אמיתית. להבין שכולנו משורש אחד חלק אלוקה ממעל.

שנזכה כולנו להסתכל על הכול – על חברינו, על עצמנו, על החיים, ועל הבורא – בכף זכות. ומתוך כך לבנות עולם של אהבה, חיבור, ואמונה ברורה. אמן.

מקורות עיקריים:

• משנה אבות א, ו: "הוי דן את כל האדם לכף זכות"
• תלמוד שבת ל"א ע"א – סיפור שמאי והלל
• ספרא קדושים על ויקרא י"ט, י"ח – דברי רבי עקיבא
• תניא פרק ל"ב – אחדות הנשמות, אהבת ישראל, גדרי האהבה
  רמב"ם הלכות דעות ו', א–ג – עין טובה, דיבור טוב, יחס לזולת
• דברי הרב שלמה יהודה בארי ("הינוקא") – על סמליות הכף