יש לנו בידינו ספר ייחודי: חמשת חומשי תורה – אותם כתב משה רבנו לפני מותו, מילה במילה כפי שנצטווה מאת ה'.
לפי המסורת, משה כתב את התורה כולה מפי הגבורה, אך יש מחלוקת בין חז"ל מה בדיוק כלל הכתיבה: האם נכתבה כולה בסוף ימיו, או בכל פעם שניתנה פרשה – הוא כתב אותה ומסר לעם. גם הפסוקים האחרונים המתארים את מיתתו, לדעת חלק מהחכמים נכתבו בידי יהושע, ואחרים אומרים שמשה כתבם בדמע.
התורה מורכבת מחמישה ספרים: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. ספרי בראשית ושמות עוסקים בעיקר במאורעות שקרו ובמצוות הראשונות, בעוד שספר דברים הוא בעצם סיכום – נאום פרידה ארוך של משה רבנו, בו הוא חוזר על המצוות, מוכיח את העם, ומכין אותם לכניסה לארץ ישראל. כבר מההתחלה חשוב לומר: התורה איננה ספר מדע, ביולוגיה או גיאוגרפיה. היא לא נועדה להכיל רשימות של חיות, יבשות, תהליכים טכנולוגיים או מבנה האטום. המטרה הברורה של התורה היא – שנלמד ממנה כיצד לחיות, וכיצד לקיים את המצוות.
למה התחילה התורה מבראשית?
רש"י שואל: למה התורה לא התחילה מהמצווה הראשונה – החודש הזה לכם? למה להתחיל ב"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"?
והתשובה היא: כדי שלא יבואו אומות העולם ויאמרו – ליסטים אתם, שכבשתם את ארץ ישראל. לכן התורה התחילה בבריאה – להראות שהקב"ה ברא את העולם, והוא זה שמחלק את נחלת העמים כרצונו. הארץ ניתנה לכנען, ולאחר מכן – לישראל, בזכות אברהם, יצחק ויעקב. מכאן מתחיל הסיפור – הברית והקשר הנצחי בין הקב"ה לבין עם ישראל. אפשר לשים לב שהפרשה הראשונה בבראשית כוללת בתוכה בתמצית קצרה את כל תחילת הבריאה עשרה דורות ועד 1056 לבריאת העולם בדיוק לפני המבול פרשת נח המבול דור הפלגה, ומשם עובר בהדרגה אל הדמות המרכזית: אברהם אבינו. הופעתו המלאה והפעילה של אברהם מתחילה בפרשה השלישית – פרשת לך לך – כאשר ה' מצווה עליו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…" (בראשית י"ב, א). שם מתחילה למעשה ההיסטוריה הרוחנית של עם ישראל, דרך אדם אחד שנבחר לברית.
למה התורה לא מפרטת דברים "מדעיים"?
יש שמצפים שהתורה תפרט את כל סודות היקום: איך פועלת הגרביטציה, מהי צורת כדור הארץ, או איפה מוזכרות יבשות אחרות. אבל התורה לא ניתנה כדי ללמד מדע – אלא כדי לרפא את הנשמה.
כמו שאדם חולה בא לרופא, והרופא נותן לו תרופה עם הוראות שימוש – כך הקב"ה נתן לנו את המצוות: כמו תרופה לנפש. הרופא לא תמיד יסביר לחולה איך התרופה מיוצרת ומה היא עושה בתוך הגוף – אבל היא פועלת. כך גם התורה – היא ניתנה כדי לפעול עלינו, לתקן אותנו, להדריך אותנו. מי שירצה – יכול גם לחקור לעומק. אבל העיקר הוא לקיים.
כל מילה בתורה היא עומק אין-סופי
מי שלומד תורה שוב ושוב מגלה – שכל מילה, כל פסוק, פותח שער חדש. אין כאן חזרה, אין מילה מיותרת – כל מילה היא כמו מפתח לסודות עמוקים. לכן לא נכתב בתורה שהעולם עגול או שטוח – כי לא זאת המטרה שלה.
התורה נכתבה בלשון בני אדם
חז"ל קבעו: "דיברה תורה כלשון בני אדם" (ספרי, במדבר טו, לא; וכן ברש"י שמות כד, א). כלומר, התורה מדברת לפי ההבנה והשפה של האדם השומע, כדי שנוכל להבין ולקלוט את המסר. התורה לא מדברת בלשון מלאכים או חכמת הפיזיקה, אלא בלשון פשוטה ומובנת – כדי להעביר עקרונות מוסריים, אמוניים וחברתיים כי התורה פתוחה גם לילדים וגם לכל האנשים הפחות מוסכלים.(ראה רמב ם במורה נבוכים חלק א מרכיב על זה) למשל, התורה מתארת את הקב"ה ביד, באף, בכעס – אף על פי שברור שאין לו גוף, אלא כדי לקרב את ההבנה ללומד. כך גם המושגים על השמש, הירח, הארץ והשמים – מדברים מנקודת מבט של האדם ולא כפרטים מדעיים.
ואיפה הסוד?
לכן באו חכמים, ובראשם רבי שמעון בר יוחאי, לחשוף לנו את סודות התורה. אחרי שלומדים את פשט התורה שבכתב ושבעל פה, יש לנו רשות להגיע וללמוד את סודות התורה, ועל פי סוד יש לנו פה הכל גם מדעים כי הכל טמון ומוצפן בתוך האותיות בתורה.
ומה לגבי מלאכים? עולם הבא?
גם עליהם לא נכתב בתורה בפירוש. אין פסוק מפורש שמתאר איך נבראו המלאכים. אין הסבר גלוי על מה קורה לנשמה לאחר המוות.
וזה בכוונה: התורה ניתנה בלשון בני אדם ולפי מה שהם מסוגלים לקלוט באותו זמן. הסודות – הוסתרו, ונרמזו. ומי שמעמיק – מגלה אותם עם הזמן. למשל, התורה לא מרבה לדבר על שכר בעולם הבא, כי עיקר עניינה הוא הדרכה לחיים בעולם הזה – אך בפסוקים וברמזים רבים הוסתרו עניינים עמוקים.
לסיכום:
התורה היא לא ספר מדע – אלא מדריך חיים אלוקי. היא מלמדת אותנו איך לחיות, איך להיטהר, איך להתחבר לקב"ה.
יש בה פשט, ויש בה סוד. יש בה ריפוי, תיקון, אור. וזה מה שהופך אותה לנצחית – בכל דור, ובכל עומק, היא תמיד חדשה.
ומי שנכנס לתוכה באמת – מגלה עולמות שלא הכיר קודם. כמו שרשום (אבות פ ה ) : הפוך בה והפוך בה, דכולא בה .