סיפור המבול, עלילות גלגמש, והרמב"ם שמעמיד את הדברים על דיוקם
אחת הטענות החוזרות בחוגים אקדמיים היא שסיפור המבול בתורה אינו ייחודי, וכי קדמה לו גרסה שומרית עתיקה בדמות הסיפור המפורסם שבעלילות גילגמש. חוקרים מסוימים אף טוענים שהתנ"ך "שאל" את רעיונותיו מהמיתוסים הקדומים של מסופוטמיה. אך כשבוחנים את הדברים לעומק, דרך עיני האמונה, המסורת, ואפילו חלק מהחוקרים – המציאות מתגלה באופן אחר לגמרי: לא התורה לקחה מהם – אלא הם שימרו, בצורה מקולקלת, מסורת מקורית ואמיתית.
הסיפור השומרי והדמיון למבול של נח
בעלילות גילגמש – אפוס שומרי־אכדי עתיק המתוארך לאלף השלישי לפני הספירה – מופיע סיפור מפורט על גיבור בשם אותנפִּשְׁתִים, שניצל ממבול עולמי על ידי בניית תיבה והכנסת בעלי חיים ובני משפחה לתוכה. עם סיום המבול הוא שולח ציפורים לבדוק אם פסק הגשם, ולבסוף מקריב קרבן לאלים.
הדמיון לסיפור נח בתורה מדהים:
- אזהרה מראש על מבול . בניית תיבה ענקית . שמירה על "זרע החיים" . שליחת יונה ועורב . קרבן לאחר ההצלה
אך עם כל הדמיון – ההבדלים עקרוניים: בתורה מדובר על אל אחד מוסרי, שמבקש לתקן עולם מלא חמס. באפוס השומרי מדובר באלים מרובים, כעוסים ובלתי עקביים, ש"שוכחים" להודיע לאנשים על המבול ומתחרטים עליו.
הרמב"ם: עיוותים של מסורת אמיתית
הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב', פרק מ"ה) כותב עיקרון חשוב:
אם נמצא במיתולוגיות אחרות סיפור שדומה למה שמופיע בתורה – אין זו הוכחה שהתורה לקחה מהם, אלא הוכחה שכולם ידעו את האמת, אך אצלם היא התעוותה.
"ואם תמצא לאומות רבות דבר מעניין מעניין תורתנו, אין הכרח שנלקח מהם… אלא ייתכן שהוא אמיתות נודעות לכל."
לפי גישה זו, סיפור המבול השומרי־אכדי דווקא מחזק את סיפור נח – כי הוא מעיד שהאירוע נחרת בזיכרון האנושי ונשמר גם אצל עמים רחוקים, גם אם בצורה משובשת.
מתי התרחשו האירועים, ומי היה נמרוד?
התורה מספרת על נמרוד – גיבור ציד ובונה ממלכות – שהקים את בבל, ארך, אכד וכלנה בארץ שנער (בראשית י'). אלו בדיוק הערים המרכזיות של התרבות השומרית־אכדית.
מעניין ש:
- ארך = Uruk, עירו של גילגמש. . אכד – מרכז אימפריית סרגון. . בבל – ליבת התרבות המסופוטמית. .שנער = Sumer – לפי זיהוי מקובל.
כך שנראה שנמרוד פעל בדיוק באותו מרחב גיאוגרפי והיסטורי שבו נכתבו המסורות השומריות. ייתכן שהוא מייצג את גלגמש ההיסטורי, או להפך – שגלגמש הוא עיבוד מיתי לדמותו של נמרוד.
ומה אומרים החוקרים?
אמנם חלק מהחוקרים מציגים את התורה כלקוחה מהשומרים, אך יש גם חוקרים שמודים שהשומרים שימרו מסורת מקורית:
- פינקל (Irving Finkel) – חוקר בריטי בכיר מה-British Museum, מצא לוח חימר עם סיפור מבול הדומה מאוד לתורה, ואמר במפורש: "סיפורי המבול לא נולדו באגדה, הם משמרים זיכרון אמיתי של אסון אדיר."
- פרופ' שמואל נח אייזנשטדט מהאוניברסיטה העברית טען: "המיתוסים הקדומים משמרים גרעין היסטורי אמיתי שהתקלקל בתהליך הזמן."
- גם פרשנים יהודיים לאורך הדורות – מהרש"ל, מהר"ל, הרמב"ן – ראו את הסיפורים האלה כעדות לכך שכל העמים זוכרים את המבול, אך עיוותו את מטרתו ומשמעותו.
לסיכום: לא התורה לקחה – אלא היא הזיכרון המקורי
כאשר אנו מביטים אל הממצאים של תרבויות קדומות כמו שומר ובבל, אנו לא צריכים לחשוש – אלא להפך:
הם מעידים שהסיפורים שבתורה היו ידועים לעמים רבים, אך התעוותו אצלם. התורה לא העתיקה מהם – אלא היא היא האמת, והם – זיכרון מקולקל שלה.
הרמב"ם מעניק לנו עיניים חדשות לקרוא את הממצאים הארכיאולוגיים:
ככל שנמצאים עוד סיפורים דומים, כך מתבררת אמיתות התורה – ועמידתה האיתנה נוכח כל הדורות והתרבויות.
כיצד אומות העולם מעוותות זיכרון אמיתי?
תופעת העיוות של האמת ההיסטורית מוכרת לכל מי שבוחן תהליכים תרבותיים ואנתרופולוגיים. כאשר אירועים עוברים מדור לדור בלי תיעוד כתוב מדויק או מחויבות מוסרית לאמת – הם משתנים. לפעמים בגלל אמונות, לפעמים מרצון לשפר תדמית, ולפעמים פשוט בגלל השפעות מקומיות.
דוגמאות מעולם התרבויות:
- סיפור הבריאה – אלים רבים במקום אל אחד:
במקום סיפור בריאה מסודר על-ידי אל אחד כמו בתורה, מופיעים במיתולוגיות הבבלית והיוונית סיפורי בריאה שבהם כמה אלים מתעמתים, נאבקים, ובוראים את העולם תוך כאוס, רצח ופחד.
– זה לא תיעוד מדויק של בריאה, אלא זיכרון משובש של האמת. - המיתולוגיה היוונית – עיוות של מושגי צדק:
אצל היוונים, האלים מלאים בתאווה, קנאה, תככים ודם. הם מייצגים את יצר האדם, לא את מוסריות האל.
– גם כאן: האנשה של האלוהות במקום קידוש מוסרי. - דמותו של אברהם – מופיעה גם אצל עמים אחרים:
גם האסלאם וגם עמים במזרח אפריקה שימרו גרסאות שונות על "אברהם", חלקן מוזרות ובלתי תואמות למציאות התנ"כית.
– ההסבר: שימור מסורת אמיתית, בלי אחריות למקור. - חגי "שמש החורף" – זיכרון של משהו גדול יותר:
חגי אור בעמים רבים בעולם (למשל סול אינוויקטוס הרומי או חג האור ההודי) מתרכזים סביב זמן חנוכה. ייתכן שהם זיכרון רחוק של ניצחונות רוחניים או ניסים, אך בלעדי התורה – נשארים עם פולקלור.
ומה עשה עם ישראל?
שמר מסורת בכתב ובעל-פה, עם מחויבות לאל אחד ולאמת.
– "לא תוסיפו על הדבר… ולא תגרעו ממנו." (דברים ד')
– מסורת סגורה, מדויקת, עוברת מדור לדור דרך נביאים, חכמים, סופרים, ומסורת הלכתית קפדנית. ושנסרה מפי אלוקים עצמו עם הסיפור האמיתי.
גם היום: כך מעוותים מציאות – דוגמאות מהעולם המודרני
עיוותים של מציאות אינם נחלת העבר בלבד. גם בעולם של תקשורת, הקלטות ומצלמות – העולם עדיין מייצר עיוותים מסיביים של אמת היסטורית. ואם כך היום – קל וחומר בזמנים קדומים, כשעוד לא הייתה מערכת כתובה מסודרת.
1. הכחשת השואה
אחת הדוגמאות המזעזעות ביותר:
למרות תיעוד עצום, עדים, סרטונים, ומסמכים – קיימות תנועות בעולם שמכחישות את עצם קיום השואה או מקטינות את מימדיה.
– זו עדות חיה לעובדה שגם האמת המובהקת ביותר יכולה להתעוות, אם מישהו מעוניין בכך פוליטית או אידיאולוגית.
2. עיוות ההיסטוריה של עם ישראל בארץ
בעשרות שנים האחרונות יש ניסיונות בעולם, כולל באו"ם, לטעון שעם ישראל אינו קשור היסטורית להר הבית או לירושלים.
– כשאנחנו שומעים זאת, אנו נדהמים: הרי לכל אורך התנ"ך, התלמוד, הארכיאולוגיה – כל ראיה מצביעה ההפך.
– אבל הנה: גם היסטוריה ברורה יכולה להתעוות לגמרי תוך דור או שניים.
3. תיאור עיוותי של מלחמות
במקומות רבים – גם במערב – ספרי היסטוריה מתארים מלחמות מנקודת מבט מוטה או מסולפת. למשל:
- הפלישה לאפגניסטן או עיראק מוצגת בחלק מהמדינות כ"פעולת צדק", ובאחרות – כ"כיבוש".
- המהפכה הצרפתית מוצגת כ"שחרור" – אך לרוב בלי להזכיר את הטרור וההוצאות להורג ההמוניות שבאו בעקבותיה.
4. פייק ניוז ודיסאינפורמציה
בעידן הרשתות החברתיות, מתפשטים "עובדות" וסיפורים מעוותים בכל נושא – פוליטיקה, רפואה, חברה.
– זוהי הוכחה חיה שהעולם מעוות מציאות בזמן אמת, אפילו כשאפשר לבדוק אותה בקלות.
ומה נלמד מזה?
אם בימינו, בעידן של מצלמות ואינטרנט, מציאות יכולה להתעוות לגמרי – קל להבין כיצד סיפור כמו המבול, שעבר דרך עמים שונים, עובר עיוות והופך למיתוס על אלים כועסים ותיבה עגולה מעץ ארז.
דווקא בכך אנו מבינים את עוצמת התורה: שהיא שמרה על האמת, ללא שיבושים, דרך עם שלם שראה עצמו שומר הברית והאחריות לדורות.
גם בעידן המודרני: עיוותים של האמת ההיסטורית
הכחשת השואה
למרות התיעוד הרב, העדויות והמסמכים, קיימים עדיין אנשים המנסים לעוות את האמת ההיסטורית של השואה. יש המבדילים בין רמות שונות של הכחשת שואה, למשל הכחשה המבטלת את התרחשות השואה מכל וכל, ובין הכחשה הטוענת שהתרחשה שואה, אם כי לא בממדים המדוברים, או שאיננה תופעה ייחודית ליהודים .וויקיפדיה
הכחשת טבח 7 באוקטובר
גם את האירועים המזעזעים של 7 באוקטובר 2023, שבהם ביצע חמאס טבח באזרחים ישראלים, יש המנסים להכחיש או לעוות. למרות תיעוד נרחב, כולל סרטונים, עדויות ודיווחים, ברשתות החברתיות נפוצה תופעה של הכחשת הטבח, בדומה לשיטות הכחשת השואה המסורתיות .ynet